בר שארמה
פּוֹרט אוֹף ספּיין
יום אחד, לפני שנכנסתי למעלית המוכרת בדרך לעבודה, נתקלתי במודעה של מאפרת שמחפשת נשים כהות עור המוכנות להתנסות באיפור. משהו בניסוח התמים של המודעה עורר את סקרנותי, ולכן החלטתי להוריד אותה מהלוח ולהשתמש בה כסימניה בספר דיוקנאות של מאליק סידיבה שעמדתי להחזיר לספרייה. שנה לאחר מכן השאלתי את הספר בשנית ומצאתי את המודעה שהשארתי ללא כל שינוי, באותו מקום בדיוק בין העמודים.
כך החפצים השכיחים והפשוטים בהם אני נתקלת בשגרת היומיים, הפכו עבורי לתזכורות תמידית למורכבות היחסים הבין־גזעיים ביני ל״אחר״. ובין השאר הללו מעוררים שאלות על תפקידו של הצילום במערך זה: ללכוד דימויים ולהפיצם תוך הלימה ברורה לדפוסי מחשבה גנריים.
בעבודותיי אני לוקחת את אותם דימויים שגרתיים ושחוקים שאנו רגילים להתעלם מהם, ומשחזרת אותם בתהליך צילומי החושף את מורכבות המבט המערבי. בין אם באמצעות יצירת וילון תפאורה הודית מזויף על נייר כותנה, או דרך החלפתה של בר רפאלי בקטלוג הקיץ של ״עירית״ עם דוגמנית אתיופית, הניסיון לשחזר את הדימויים האמורים באמצעות הצילום הוא ריכוז כל יכולותיי להצביע על — התנאים והעמדה שמייצר המבט הפוסט־קולוניאלי בחברה המערבית.
