דניאל רוזנקרנץ
לתקופה לא מוגדרת
מתל־אביב לאודסה, הגירה מרצון. המיצב בחלל מחקה מרחב ביתי סתום: כורסת איקאה מטויחת אודם ושטיח עשוי חרס. עיקורם הפרקטי מותיר אותם קונקרטיים רק באופן מופשט, כאודם המותיר סימן אחרי נשיקה של אמא. עבודות הווידאו לצד המיצב מוצגות לסירוגין. ב׳פעם ראשונה בעברית׳, האם חושפת את עולמה הרגשי ואילו המצלמת מתקנת את לשונה. ב׳גלותיות קדמונית׳, הפרווה, כשם הכורסה במיצב, נלקחה ממכולה בו הוריי אחסנו את רכושם לתקופה לא מוגדרת בקיבוץ הראל. העבודות בוחנות תופעות יסוד בעידן טרנס־לאומי: התניידות בין פה לשם, כפל שפה, היטמעות והתבדלות, והגדרה מחודשת של מושגי המרחב והבית. באחד מצילומי הסטילס המצולמים באודסה האם מביטה למצלמה, לצווארה שרשרת עשויה פילמני, מאכל רוסי מסורתי. בצילום אחר, תחת בישום קל , מדגים בן זוגה תנועות אגרוף. בדירתם באודסה, בעירם הישנה/חדשה נחשפת ׳תרבות מולדתם׳ ביתר שאת.
