גילי צידון

קול דממה דקה

חברת הראווה הפכה להיות הכוח השולט בנו. ג׳י דבור, פילוסוף ואמן, טען כי הדימוי בעולם הקפיטליסטי ניתק מסביבתו הטבעית והפך להיות הגורם המניע בתפישת המציאות. בחברה בה הדימוי הפך לחזות הכול, נוצרת תפישה מעוותת של החיים אליהם אנו שואפים והדימויים הפכו לתכתיב ולדרך המחשבה בעולם המערבי.

 

בניגוד לחברת הראווה, עומדת התיאוריה ״המצאת היום יום״ של הפילוסוף מישל דה־סרטו בה מתואר פוטנציאל המרד שלנו, האזרחים, בפעילות היום יום. האדם הפרטי, טוען דה סרטו, סיגל לעצמו טקטיקות שונות לכופף את הכוח השולט, פרקטיקות אשר מתחמקות מהסדר התרבותי.

 

העבודה עוסקת באינטרפרטציה אישית לתיאוריה ״המצאת היום יום״ ולמרד המתקיים בו, על ידי הדגשת מצבים יומיומיים שאינם מתיישבים עם ההיגיון. תחושת האבסורד מרחפת בדימויים, הסיטואציות מבוימות וחושפות רגעים תיאטרליים המורדים באופן שקט בחברת הראווה.