שון שורצבלט
שון שורצבלט
חזרה הביתה. חזרה למקום ילדות. געגועים לחדרים ולפינות בחצר. הזיכרון מדויק לעתים בכל פרט ועולה מכל פינה, ולפעמים, על פני מרחקי הזמן השכחה מתגברת, והכול כמו סמוי מן העין. העולם מבקש להיחשף. בעקבות ז׳ורז׳ פרק בספרו: ״חלל וכו׳: מבחר מרחבים״ אני שואל האם הותרתי אי שם במרחקי הילדות איזשהו תלם, אולי אי אילו סימנים? היכן הם? מה הם? מן העבודות עולה תחושה של אי נחת. מה שאני זוכר לא תמיד מסתדר עם מה שנראה לנגד העיניים. אני מבקש לחפש, לחטט, לחפור בתלם, בשכבות הארכאולוגיות של הזיכרון. מה אני מוצא? חפצים מן הילדות. ההיזרקות בבת אחת לעולם החפץ, לזמן שלו, למרחב המיוחד שהוא רק שלו. אל מול הבית המתפורר מתגלים עולמות בתוך ההווה, מוסתרים בו, מוכלים, משובצים.
